top of page
התמודדות עם משברי חיים, וביניהם מחלת ה ALS, ניוון שרירים ומחלות רבות אחרות כמו סרטן, ואחרות כוללת גם התמודדות עם תחושת מבוכה והרגשת בושה. האם לספר ולחלוק או שעדיף להסתיר ולשמור בסוד. האם תפקיד ההורים להנחות את הילדים? לדבר על המבוכה והבושה? ובכלל, איך ממשיכים כשהכל נראה סוגר עליך? כשהעתיד נראה קשה ומפחיד יותר מההווה, כשנדמה שאין תקווה? מה עוזר להחזיק מעמד, להינות ממה שאפשר? איך לא לתת למחלה "לסגור עלינו"? האם הורה חולה ומוגבל יכול להיות הורה נוכח ומשמעותי? האם ואיך התמודדות עם מחלה קשה יכולה להוביל להתפתחות רגשית של הילד, להתפתחות חיובית של המשפחה וכל אחד מבני המשפחה? האם התמודדות עם מחלה קשה יכולה לחזק מבפנים ולהצמיח או שזו סתם קלישאה?.
bottom of page